פסק-דין בתיק ת"ק 6796-12-11

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 4.11.11 ביציאה מראש העין.

2. לטענת התובעים, רכב של הנתבעת במקום להשתלב בכביש נכנס לנתיב נסיעת רכב התובעים. התובעת 1 שנהגה ברכב פחדה כי תפגע ופנתה שמאלה ומייד ימינה וכתוצאה מכך נפגע רכב אחר (להלן: "הרכב האחר") בנתיב השמאלי. הנהג ברכב הנתבעת עצר אך כששמע שבעל הרכב האחר מזמין משטרה, ברח ולא נתן פרטים מזהים.

3. לטענת הנתבעת, הנהג שנהג ברכבה פנה ימינה בכביש ונסע בנתיבו. רכב התובעים נסע משמאל ופגע ברכב אחר שבא מולה. הנתבעת טענה כי רכבה כלל לא היה מעורב בתאונה הנדונה.

4. בדיון שנערך בפני העידו הנהגים המעורבים בתאונה ובעלה של התובעת 1 שהיה עד.

דיון:

5. בדיון טען בעל הרכב האחר כי הוא ורכב התובעים נסעו זה בצד זה ורכב הנתבעת בא מהצד במהירות יצא לעבר נתיב הנסיעה של רכב התובעים אך לא פגע בו ולא נכנס לנתיבו. בעל הרכב האחר טען כי התובעת 1 נלחצה והחלה לפנות ימינה ושמאלה והחליקה גם על פני הגשם ולפתע הסתובבה ופגעה בו. בעל הרכב האחר טען כי בלם בטרם התנגשה בו התובעת 1. בעל הרכב האחר חזר וטען כי הנהג ברכב הנתבעת על אף שהיה לו נתיב ויכל לעבור "בצורה נורמלית" עשה זאת במהירות והתובעת 1 בצדק נבהלה אך חזר וטען כי רכב הנתבעת לא נכנס לנתיב נסיעת התובעת 1 ובמידה והיה עושה זאת היה פוגע ברכבה. התובע טען כי הנהגים האחרים התווכחו מחוץ לרכב והוא הזמין משטרה והנהג ברכב הנתבעת ברח מן המקום.

6. התובעת 1, טענה כי נסעה ורכב הנתבעת נכנס בפראות לנתיב נסיעתה ועל מנת שלא להכנס בו שברה את ההגה שמאלה ואז ימינה. הנהגת טענה כי הכביש היה חלק ואז הרכב האחר פגע בה. התובעת 1 שבה וטענה כי הנהג ברכב הנתבעת נכנס לנתיב נסיעתה אך הודתה כי פעלה כתוצאה מפחד.

בעלה של התובעת 1 העיד אף הוא וחזר על גרסתה לפיה נהג הנתבעת הגיע מנתיב ההשתלבות ונכנס בפראות למסלול נסיעתם. אשתו פנתה שמאלה על מנת שלא לפגוע בו ומייד ימינה שלא לעוף לצד השני. ואז הרכב החליק ונעצר והרכב האחר פגע בהם. הנהג ברכב הנתבעת עצר בצד והכחיש כי נכנס לנתיב נסיעתם. הבעל טען כי כאשר שמע הנהג של הנתבעת כי התובע הזמין משטרה, ברח ללא מתן פרטים והוא רשם את מספר לוחית הזיהוי ונאלץ לפנות למשטרה על מנת לאתרו.

7. הנהג ברכב הנתבעת ציין כי השתלב בתנועה באופן רגיל וטען כי אין אפשרות לעשות כן במהירות לאור אי התנועה המצוי במקום. הנהג טען כי התובעת 1 החלה לזגזג וארעה התאונה. הנהג טען כי עצר בצד הדרך עם עוד נהגים מאחר והבחין בתאונה. הנהג טען כי בעלה של התובעת 1 האשים אותו כי הבהיל את אשתו והוא הכחיש וטען כי אין לו כל קשר לכך. בתשובה לשאלה מדוע לא השאיר פרטים טען כי הציע לבעלה של התובעת 1 לתת פרטים, אך הלה השיב כי אינו צריך ממנו דבר ועל כן נסע לדרכו.

8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מקבלת את גרסת התובעים וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת, מעיקרי הטעמים הבאים:

הנהג ברכב האחר, התובעת 1 ובעלה, שלושתם ציינו כי הנהג של הנתבעת, השתלב בתנועה במהירות, בפראות, "לא בצורה נורמאלית". בעל הרכב האחר שהוא חסר אינטרס באשר לחלוקת האחריות, חזר וטען כי הנהג של הנתבעת אומנם לא נכנס לנתיב הנסיעה של התובעת 1, אך לאור צורת נהיגתו בצדק היא נבהלה. כתוצאה מאופן נהיגתו של הנהג ברכב הנתבעת נבהלה התובעת 1 זגזגה בכביש ומצאה עצמה בנתיב נסיעתו של הרכב האחר שלא הספיק לעצור את רכבו לחלוטין ופגע בה.

אין בידי לקבל את הטענה כי מאחר וקיים אי תנועה במקום נסע רכב הנתבעת במהירות סבירה. שכן, ניתן להשתלב בכביש גם לאחר אי תנועה בצורה מהירה ומסוכנת. בנוסף, אין בכך שלא פגע לבסוף ברכב התובעים בכדי לקבוע כי אין לו חלק בתאונה. אומנם לא הוכח כי נהג הנתבעת נכנס לנתיב הנסיעה אך הוכח כי נסע באופן מאיים אשר לטענת שלושה עדים, היה בו די כדי להבהיל את התובעת 1 שחשבה בצדק כי עומד הוא לפגוע בה. לפיכך סבורה אני כי הנהג ברכב הנתבעת באופן נהיגתו יצר סיכון ממשי והוא הגורם שבלתו אין לקרות התאונה. מעבר לצורך אציין, כי עזיבתו את מקום התאונה של הנהג ברכב הנתבעת, ללא מתן פרטים, על אף שידע כי התובעת 1 ובעלה, רואים בו אחראי לקרות התאונה, גם היא אומרת דרשני.

לאור האמור, מוצדק להטיל על הנתבעת אחריות לתאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובעים "אשם תורם" לקרות התאונה. היה על התובעת 1 לנהוג בזהירות גם כאשר היא מבחינה בנהג של הנתבעת נוהג במהירות ובפראות ולמנוע את קרות התאונה. משהעיד נהג הרכב האחר כי הנהג של הנתבעת לא נכנס לנתיב נסיעתה של התובעת 1 וכי התובעת 1 נבהלה ועל כן זגזגה ימינה ושמאלה עד שנפגע רכבו, הרי שלא הוכחה הטענה כי נהג הנתבעת נכנס לנתיב נסיעתה של התובעת 1 ומכאן שיש להטיל גם עליה אחריות לתאונה שכן במידה והיתה נשארת בנתיבה ולא נבהלת או לחילופין לא מסיטה את רכבה ימינה ושמאלה כתוצאה מבהלה זו ונעצרת לבסוף בנתיב נסיעתו של הרכב האחר, התאונה לא היתה מתרחשת.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובעים "אשם תורם" של 50% לקרות הנזק.

בנוסף, מצאתי מקום להתערב ולהפחית מרכיב "יעוץ וטיפול", משבתביעות קטנות עסקינן.

10. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנני מורה לנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,173 ש"ח (המהווים 50%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 5.12.11 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 400 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.